באנו חושך לגרש
אנחנו מתגוררים בשכונה משוגעת, אם כי נראה שהעולם כולו השתגע. כבר אי אפשר להבדיל בין אמת לשקר, בין מציאות לדימיון, בין פנטזיונר לריאליסט. הכול מעורבב ומבלבל.
אם הטור הקודם, לפני חודשיים, נכתב תחת אזעקות, טילים וכתב"מים, הרי שהפסקת האש בצפון ונפילת צבא אסד בסוריה, שינו עד מאוד את האווירה, וגם את המציאות סביבנו.
השקט היחסי, גם אם הוא זמני, וגם אם הוא לא יותר מאשליה, הביא להתעוררות מהירה, ואפילו מיידית, בתחומים שונים של עולמות הפנאי והתרבות. באנו חושך לגרש – ולא רק בחג החנוכה.
נכון, רבים וטובים סגרו את העסקים שלהם, נטשו את בתיהם בדרום ובצפון, וכבר לא יחזרו אליהם ולא ישחזרו את חייהם הקודמים. שלא להזכיר את הפצועים הרבים, את הלומי הקרב והנפש, ואת ההרוגים.
אבל, השינוי מורגש בשטח. אלה ששרדו, חזרו והתעוררו. אלה שעסקיהם לא נפגעו באופן הרסני, פותחים אותם מחדש. אלה שנעקרו מבתיהם, חוזרים לבדוק את השטח ושוב תוקעים אחיזה בקרקע.
מרגע שהוסרו המגבלות על התקהלות, ומרגע שהקירבה אל מרחבים מוגנים כבר לא שיחקה תפקיד, ומרגע שנדמו הסירנות שקרעו את האוויר ונעלמו ההתראות בטלפונים ועל מסכי הטלוויזיה – המדינה חזרה לחיים.
בליץ השקות של ארועי תרבות ופתיחות של תערוכות ושל מסעדות. המרחקים הגיאוגרפיים כבר לא משחקים תפקיד. שוב ניתן לנוע בדרכים ולהרחיק אל מוזיאונים וגלריות שקודם חששנו להגיע אליהם, או שבכלל היו סגורים עקב המצב. אנשים מעיזים יותר, ניידים יותר.
גם אם המלחמה נעצרה רק באופן זמני – הרי שמורגש שינוי גדול. התעוררות ופרץ של יצירה בקרב האמנים השונים. אנרגיות שנבלמו במשך תקופה ארוכה, וכעת יוצאות לחופשי ובאות לידי ביטוי.
המלחמה לא נעלמה, ואף אחד לא טיאטא אותה מתחת לשטיח. היא רוחשת ובוחשת מתחת לפני השטח, ואין לדעת מתי ובאיזו צורה היא תתפרץ מחדש. המזרח התיכון רווי בהפתעות. לטוב ולרע. המתח עודנו עומד באוויר. דונלד טראמפ בדרכו לנשיאות, ומי יודע אילו תהפוכות צפויות מכיוונו. מזרח תיכון חדש? עולם חדש?
אבל ההפוגה הנוכחית, גם אם היא מבוססת על אשלייה, מביאה שגשוג של עשייה ויצירה. ארועי שבעה באוקטובר ואלה שהגיעו בעקבותיהם מוצאים ביטוי ביצירות רבות.
האמנות תמיד היוותה כלי להבעת רגשות, מחשבות וכוונות. לצד הביטויים הגלויים, ישנם גם רמזים נסתרים. יצירות רבות מכילות שכבות-שכבות שעוטפות את מה שעברנו מאז השבת השחורה ההיא ועד עצם היום הזה.
אבל, מי שמפנטז שהתערוכה הבאה שלו תיפתח בביירות או בדמשק, כדאי שיתאזר בסבלנות. מוקדם מדי לצייר יוני שלום צחורות. התקווה היא בת שנות אלפיים, אז בואו נמתין עוד קצת עד שיתבהרו העניינים...
וכמובן, שום דבר לא נגמר עד שכל אחינו ואחיותינו שעדיין חטופים בעזה, יחזרו אלינו.
|
|
|
|
|
|
| כאן |
|
|
|
| המגזין החדש |
|
|
| הספר החדש |
|
|
| הוצאה לאור |
|
|
|
| |
|
|
|
