מה מסתתר מאחורי התאריך?
הטור הזה נכתב תוך כדי ימיה הראשונים של המלחמה מול איראן. מלחמה שפרצה בלילה של יום שישי, ה-13.
תאריך זה, יום שישי ה-13, בלוח השנה הגרגוריאני נחשב כיום של מזל רע. יום מבשר רעות. כולנו תקווה שהמזל הרע הוא כולו של האויבת הגדולה שלנו, זו שזוממת להשמיד אותנו מאז שנת 1979, כאשר התחוללה המהפכה האיראנית, שהביאה לגירושו של השאה מהמדינה ולעלייתו של המנהיג הרוחני רוחאללה חומייני.
יום שישי ה-13 – שנחשב ליום של מזל רע או סכנה – בא לידי ביטוי באמנות בצורות שונות.
עולם הקולנוע, עולם המוזיקה (סגנון המטאל) ועולם הספרות אימצו את התאריך הזה בעוצמות גבוהות. בקולנוע ובטלוויזיה עלו סדרות סרטי אימה אייקוניות שהחלו כבר ב-1980, ומן הסתם ימשיכו עוד שנים רבות. בספרות ובקומיקס ההשפעה של התאריך הזה ניכרת בפוסטרים, בעטיפות, בקטעי וידאו, ובסגנון אמנות שמבוסס על אימה ומתח.
בעולם האמנות משתמשים בסמלים ובמוטיבים הקשורים למזל רע (חתול שחור, סולמות, מראות שבורות), ושילוב עם אלמנטים על-טבעיים כמו קללות, שדים וכישופים – בהקשר ישיר ליום שישי ה-13.
מאז הלילה של 13 ביוני 2025, ההיסטוריה נכתבת לנו מול העיניים, במקביל למלחמה הארוכה בעזה שהחלה ב-10 באוקטובר 2023. התותחים רועמים, המטוסים מפציצים, הטילים נורים, האיומים לא פוסקים – והמוזות לא שותקות. לכאורה, כאילו מדובר בעולמות מקבילים. מצד אחד – עולם המציאות, בו מככבים חטופים, חיילים, הפגנות, אלימות, אזעקות. מלחמה. מצד שני – עולם האמנות, בו באים לידי ביטוי הפחדים והחששות.
מלחמה חושפת אנשים לאלימות, סבל, אובדן ופחד – חוויות שמטלטלות את עולמו הפנימי של האמן. במקרים רבים, אמנים מעבדים את הטראומה דרך האמנות, מה שמוביל ליצירות עוצמתיות ורוויות רגש. כך, למשל, פבלו פיקאסו יצר את "גרניקה" בעקבות ההפצצה הנאצית על העיר גרניקה במלחמת האזרחים בספרד. היצירה מבטאת זעקה נגד הזוועות שבמלחמה.
דוגמה אחרת: האמנות הפוטוריסטית באיטליה בראשית המאה ה-20 העריצה את המלחמה, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה הגישה האמנותית השתנתה לגישה אנטי-מלחמתית, למשל בתנועת הדאדא.
ועוד נתון מעניין. בזמן מלחמה או אחריה, אמנים רבים משנים את השפה החזותית שלהם :מעבר לצבעים קודרים, שימוש בקווים אגרסיביים, קומפוזיציות כאוטיות, מבעים סוריאליסטיים או אקספרסיוניסטיים.
אמנות יכולה גם לשמש מחאה נגד המלחמה או תיעוד של אירועים טראומטיים. כך למשל, אוטו דיקס, אמן גרמני שלחם במלחמת העולם הראשונה, תיאר את זוועות הקרב בציורים ריאליסטיים מאוד, לעיתים מחרידים.
וכאן אצלנו, בנסקי, אמן הרחוב האנונימי, יצר ציורי קיר באזורי סכסוך (כמו בגדה המערבית ובעזה), שבהם ילדים משחקים ליד חיילים, או יונים עם אפודים נגד כדורים – ביקורת שקטה אך חדה על נורמליזציה של אלימות.
בהמתנה ליונת השלום, שתישא בפיה ענף של עץ הזית!
קוראים יקרים, עקב המלחמה בת 12 ימים, ובעקבות פתיחת מוסדות תרבות מחדש, חל עיקוב קל בהפקת הגיליון הנוכחי, ועל כך התנצלותנו.
יורם מארק-רייך, עורך תרבות
|
|
|
|
|
|
| כאן |
|
|
|
| המגזין החדש |
|
|
| הספר החדש |
|
|
| הוצאה לאור |
|
|
|
| |
|
|
|
