עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות
אנגלית
   דבר העורך 
 
התותחים רועמים, אך המוזות אינן שותקות

חודשיים לא פשוטים חלפו מאז הגיליון הקודם של 'כאן'. מלחמה עקובה מדם באוקראינה, פיגועי טרור רצחניים בערי ישראל, לצד ימי חג ומועד ששיבשו את ההתנהלות הרגילה של החיים כאן, וכמובן – מגיפת הקורונה שממשיכה לרחף מעל ישראל ומעל העולם, כשבכל פעם היא משנה צורה, יוצרת וריאנטים חדשים ומעוררת גלים של הידבקויות, מחלה ומוות.
והנה, בעוד שהעולם סוער שם בחוץ, ועוד לא הזכרתי את משבר האקלים ותהפוכותיו, אנחנו ממשיכים לעסוק באמנות ובתרבות, להמליץ על תערוכות ומיצגים, וכמובן – לעודד הגעה אל מוזיאונים, גלריות וחללי תצוגה.
האם עלינו להצטדק ולמרק את המצפון על שעוסקים אנו באמנות ובתרבות, בעוד ששם, לא כל כך הרחק מכאן, ובשעות ובימים אלה ממש, הגיהינום האנושי משתולל? האם עלינו לחוש מבוכה על שמפנים אנו את מבטינו אל היצירות ומדברים גבוהה גבוהה על אמנות ועל הנשגב, בעוד ששם נאנסות נשים, נרצחים בני אדם, מופצצים בניינים, ומתגלים עוד ועוד קברי אחים?
העולם הוא עגול, כולנו חיים ונושמים על אותה פלנטה. משק כנפי הפרפר באירופה משפיע גם עלינו. על פי תורת הכאוס, לא ניתן לצפות ולחזות מראש כיצד יתגלגלו פני הדברים.
אבל המוזות אינן שותקות גם כשהתותחים רועמים. סצינת האמנות הישראלית ממשיכה לפעול במלוא הכוח ובדציבלים גבוהים. אולי זהו אפקט שנובע מהתקופה הארוכה והמשתקת של מתקפת הקורונה, שהתבטאה בחודשים ארוכים של פחד ואימה וחוסר ודאות, ולוותה בתסריטי אימה של סכנה קיומית ובשבועות ארוכים של סגר ושיתוק.
עיון בעבודות המוצגות בעמודי הגיליון שלפניכם מעלה פסיפס מרהיב של היצירה המקומית מתחומים שונים ומענפים שונים. מוזאיקה של תוצרי המוזות אשר מפזרות את אבקת המלאכים שלהן על מיטב אמני ישראל, ומצמיחות ציור קלאסי לצד אמנות מודרנית, מיצבים לצד פסלים, תערוכות קבוצתיות לצד תערוכות יחיד, ישן מול חדש, וגם שיתופי פעולה בין אמנים. שיתופי פעולה מתגמלים ומסקרנים.
כל תצוגה וכל תערוכה משמשת מעין מיקרוסקופ אופטי אל תוך נשמתו של האמן, ושם מתגלה קליידוסקופ של רעיונות ויצרים. האמנות מאפשרת לנו מסלול אל החופש, פריצת דרך של רעיונות, מאוויים, ניסיונות ותשוקות.
במדינה דמוקרטית האמנות היא חירות. מאפשרת לנו חופש לחשוב, חופש ליצור, חופש להביע, חופש להציג.
חופש אמנותי מעיד על הסביבה בה חי האמן. נכון, ישנם גבולות. כל חברה קובעת לעצמה את הכללים ואת גבולות האסור והמותר, המקובל והלא מקובל. חופש אמנותי מוחלט לא קיים בשום מקום כמעט. גם לא במקומות הנאורים ביותר. בצדו השני של המתרס נמצאת הצנזורה, והיא מציבה את הגבולות, מאשרת או אוסרת.
בחודש שעבר ציינו את יום השואה, ומתברר שאפילו בגיטאות, אפילו בתקופות הכי חשוכות של ההיסטוריה האנושית, לא כבה זיק היצירה, ולא נדם קול הזעקה. הנפש האנושית זקוקה ליצירה, והיצירה מזקקת את נפש האדם.
וכאן אנו חוזרים אל תחילת המאמר. גם בזמנים כאלה של סכנת מלחמת עולם שלישית שמאיימת באטום מעל ראשינו, בזמנים של מגיפה עולמית שהותירה מיליוני חללים ועתיד לא ברור לאחרים, בזמנים של טרור קטלני ושל משבר אקלים שהולך ומתעצם – גם בזמנים כאלה, ודווקא בזמנים כאלה – היצירה ממשיכה לנבוע, לקשט את חיינו, ולהעניק לנו סיבות טובות לחיות.

יורם מארק-רייך, עורך תרבות
 
הזמנת מנוי
כאן
המגזין החדש
הספר החדש
הוצאה לאור
 


כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים