עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)
אנגלית
   דבר העורך 
 
אז מה יהיה? יהיה טוב!

ישנם תהליכים וארועים, שהשפעתם על האנושות היא קריטית. מגיפת הקורונה היא דוגמה טרייה מאוד, שהשפעותיה ניכרות, אבל עדיין לא סופיות. עדיין מוקדם לדעת מי ניצח – אנחנו או הנגיף.
לא נתעלם מהמלחמה באירופה. בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין לא ניתן לנחש את מידת הקטסטרופה, ומה יהיו גלי ההדף שלה על מדינות קרובות ורחוקות. ההשפעה על המחירים, על המחסור בגז ובנפט, על החורף המקפיא שצפוי לעשרות מיליוני תושבים באירופה – כבר ברורה לנו. אבל מה יהיה אם מישהו ילחץ על הכפתור האדום?
כולם מכירים את הביטוי 'אפקט הפרפר', לפיו תזוזת הכנפיים הקלה מייצגת שינוי קטן, שגורם לשרשרת מאורעות המובילים לתופעה בקנה מידה גדול. אם הפרפר לא היה מנפנף בכנפיו, ייתכן ומסלול המערכת היה שונה במידה ניכרת. באוקראינה, זה לא התחיל עם תזוזה קלה של כנפי פרפר, אלא בפלישה ובמתקפה עזה, שאין לדעת מה יהיה סופה ומה יהיו תוצאותיה.
ובחרה לקורונה. יהיה זה הימור פזיז מדי לקבוע שהקורונה נוצחה. עדיין קשה לנחש אם היא לא תרים שוב את ראשה המכוער, או תתנפל על האנושות באמצעות וריאנט כזה או אחר.
בכל אופן, למדנו שעל האנושות להפיק לקחים מהמגיפה שעצרה את העולם לפני למעלה משנתיים, שיבשה את החיים למיליארדי אנשים, גבתה את חייהם של המונים, וגרמה למהומות ולמריבות בין אלה שמילאו את ההנחיות לבין אלה שנקראו 'סרבני חיסונים'. היא גם חוללה תיאוריות קונספירציה אודות מקור המחלה, אודות האינטרסים של חברות התרופות, ואודות מהלכי הממשלות השונות, שנחשדו במזימה עולמית שמטרתה להפחית את האוכלוסייה האנושית.
אז לא בטוח שהקורונה כבר בדרכה להתפוגג סופית. סימניה עדיין ניכרים בכל מיני אופנים, אנשים עדיין נדבקים, עדיין מתאשפזים, אך נראה שהזן הנוכחי אלים פחות, והמגיפה מפחידה פחות. ההנחיות מתרופפות ומצטמצמות, אם כי אין זה מחזה נדיר לפגוש אנשים עם מסיכות על פניהם במקומות הומי אדם. מה גם שיש מקומות וסיטואציות בהם עטיית מסיכה נותרה בגדר חובה.
מה שכן בטוח, זה שהקורונה השפיעה באופן מובהק על עולם התרבות והאמנות. בעת התפרצותה, בבת אחת הפכו בתי הקולנוע, אולמות הקונצרטים והמוזיאונים לשוממים. סגורים ומסוגרים. וגם החזרה אל המצב ה'נורמלי' היתה מהוססת, מבולבלת ומלאה בהנחיות סותרות ומשתנות.
אבל פסק הזמן שנחת על מוסדות התרבות והאמנות, על אולמות התצוגה ועל קהל שוחרי התרבות והאמנות, הביא איתו גם שגשוג של יצירה. המוח האנושי המציא לנו פטנטים. המצוקה והמצב הביאו למציאת פתרונות שהקלו במקצת על האמנים למיניהם. ודי אם נזכיר את מופעי החצר אליהם הגיעו זמרים ונגנים, או את אופציית הזום, שאיפשרה מתן הרצאות, לימודים, מפגשים והופעות מרחוק.
פתאום גילו אמנים ויוצרים שניתן להגיע באמצעות האינטרנט כמעט לכל אחד ולכל מקום בעולם. הקהל הפוטנציאלי התרחב בכפולות דימיוניות ממש. לא כולם הסתגלו לאפשרויות החדשות, ולא לכל ענף של תרבות ואמנות זה התאים, אבל הקהל היה צמא לתרבות ורצה לינוק, ואילו האמנים, שהיו במצוקה כלכלית או נפשית ושאפו להביע ולהציג את יצירותיהם, רצו להניק.
כעת, כשהגבולות בין הארצות שוב נפתחו והטיסות גדושות, בני האדם שהיו נתונים בסגרים ותחת הגבלות ואיסורים, כעת הם רעבים לצאת, להשתחרר, לנפוש וכמובן – לצרוך תרבות. שוב מתמלאים אולמות הבידור, המוזיאונים, חללי התצוגה והאצטדיונים בקהל.
והבה נקווה שמגמה זו עוד תלך ותגבר!

יורם מארק-רייך, עורך תרבות
 
הזמנת מנוי
כאן
המגזין החדש
הספר החדש
הוצאה לאור
 


כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים