כותרת: רוחות מלחמה, תקווה לשלום
מעגל השנה משלים עוד סיבוב. הפעם מדובר בלוח היהודי. חגי ומועדי תשרי בפתח, ממתינים בסבלנות: ראש השנה, יום כיפור, סוכות.
השנה, החגים לא צפויים להיות חגיגיים במיוחד. נכון, יהיו חופשות בגנים ובבתי הספר. אבל – החופשות אולי ייטמעו להן בתוך שביתות במערכת החינוך, שהרי כל תחילת שנת לימודים מביאה איתה דרישות שכר ואיומי השבתה מצד ארגוני המורים.
יום כיפור מהווה תזכורת גם לאותה מלחמה נוראה שפרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973. השנה נציין יובל שנים למלחמת אוקטובר, עת הותקפה מדינת ישראל על ידי קואליציה של צבאות מדינות ערב, בהובלתן של סוריה ומצרים. הלחימה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף.
השנה, במלאת 50 שנה למלחמה שהותירה צלקת מדממת בזיכרון הלאומי, מן הסתם ייפתחו ארכיונים צבאיים ויישלפו משם נתונים וקטעי מידע שעד כה נשמרו בסוד. אך שום דבר לא יכול לכסות על הטראומה שזעזעה את המדינה.
אני הייתי אז ילד, ובבית המשותף בו התגוררנו לא היה מקלט. בכל פעם שנשמעה אזעקה, רצתי עם אמי ושני אחיי הקטנים אל המקלט בבית השכן. איתנו נאספו אז שכנים ניצולי שואה, נשים שבעליהן הוזעקו אל החזית, וילדים שלא הבינו את גודל השעה ואשר הושתקו על ידי הנוכחים החרדים והלחוצים, בכל פעם שהעזו להשמיע קול או להשתעשע.
טראומת המלחמה היכתה גם את עולם התרבות המקומי. כבר במהלך המלחמה נשלחו זמרים וצוותי הווי אל החיילים בחזית במטרה לרומם את מצב רוחם. אל בין האמנים הישראלים השתחל גם לאונרד כהן הבינלאומי, שיחד עם מתי כספי הופיע מול חיילים המומים, עצובים, מותשים.
אחרי המלחמה, בעת שהמדינה מלקקת את פצעיה, צצו מדורי סאטירה בעיתונות הכתובה, כמו גם תוכנית הסאטירה הטלוויזיונית 'ניקוי ראש', שהיכו ללא רחם בראשי המדינה והצבא, ובכל מי שלדעת הכותבים היה אחראי לאסון שהותיר כאן אלפי משפחות שכולות, ואינספור פצועים פיזית ופגועי נפש.
המלחמה הניבה לא מעט יצירות בקרב אמני ישראל. היו שהגיבו במישרין והיו שהגיבו בעקיפין. היו שהגיבו באופן מיידי, והיו שהגיבו רק שנים מאוחר יותר, אחרי שחילחל להווייתם המחדל והשינוי החברתי שחולל. בין אלה שהדחף היצירתי בער בהם מיד אזכיר את יגאל תומרקין, שכבר בתחילת 1974 הציג סדרה של ציורי מלחמה. דיוקניהם של שני גנרלים בלטו בה – שר הביטחון משה דיין והאלוף אריק שרון.
גם עתה שוב נושבות רוחות מלחמה באזורנו. מאבקים פנימיים, לצד איומים אזוריים. הארועים הפוליטיים, המחאה החברתית, ההפגנות ההמוניות, השביתות, השיח הפרוע ברשתות החברתיות – כל התהליכים הללו יבואו לידי ביטוי ביצירות אמנות שונות. המוזות לא שותקות.
ובכל זאת, נקווה ונייחל לשנה טובה!
יורם מארק-רייך, עורך תרבות
|
|
|
|
|
|
| כאן |
|
|
|
| המגזין החדש |
|
|
| הספר החדש |
|
|
| הוצאה לאור |
|
|
|
| |
|
|
|
