תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
אנחנו מתקרבים לציון שנה מאז מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר. התאריך הזה הפך מסתם יום על גבי לוח השנה למושג בפני עצמו. תאריך שנושא בחובו את האסון הגדול ביותר שנפל על מדינת ישראל. שם נרדף למחדל שאיפשר את אותה מתקפת פתע. זה היה היום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה.
היום הזה, התאריך הזה, המושג הזה – ירדוף אחרינו לכל אורך ההיסטוריה העתידית.
אותו יום ארור, בוקר שבת של שמחת תורה, בו פלשו מעזה אלפי מחבלים ואזרחים שטופי שנאה, היווה את נקודת הפריצה של חזיתות נוספות שנפתחו סביבנו. לבנון, סוריה, עיראק, יהודה ושומרון, תימן ואיראן. טבעת האש החונקת שיזמו האיראנים הרימה את ראשה.
המלחמה הציתה גל אנטישמיות חסר תקדים בהיקפו כמעט בכל רחבי תבל. עצרות תמיכה בפלסטינים, הפגנות שנאה כלפי ישראל והיהודים בכלל.
פתאום העולם כולו היה נגדנו. יהודים מיהרו להסיר מפתח בתיהם את המזוזות, להסתיר כיפות וסממנים חיצוניים שעלולים להעיד עליהם שהם יהודים. פתאום הם גילו שחברים, מכרים ועמיתים בעבודה מפנים אליהם את הגב, מנתקים קשרים ומאשימים אותם בטבח, בפשעי מלחמה, באסון הומניטרי.
העולם השתגע. אנשים שאין להם מושג היכן נמצאת מדינת ישראל על פני הגלובוס, יצאו להפגנות, ארגנו מחאות, פיזרו קללות ברשתות החברתיות. האמת הפכה לשקר, והשקר הפך לאמת.
כאן, בישראל, ספגנו אלפי טילים למיניהם, אזעקות, פינוי ישובים שלמים, אובדן של אינספור בתים ובתי עסק, ושריפות שהחריבו שטחים עצומים. הפגיעה הכלכלית עצומה.
ובתוך כל התוהו ובוהו הזה כדאי וראוי לעשות סדר. לא באמת כל העולם נגדנו. אנחנו לא חיים בעולם של צבעי שחור-לבן בלבד, אלא בעולם תלת מימדי ומרובה צבעים. שומעים ורואים את הקיצוניים, את הצעקניים, את אלה שנדחפים אל מצלמות הטלוויזיות ואל מול המיקרופונים. הרוב השקט, שהוא לאו דווקא נגדנו, הוא פשוט שקט. את הרוב הזה לא רואים במצלמות ולא קולטים במיקרופונים. לכן, התמונה המתקבלת מעוותת.
גם עולם התרבות והאמנות בישראל נכנס להלם באותו יום נורא, אבל עד מהרה התעשת. בדרנים, שחקנים וזמרים התנדבו להופיע בפני פצועים, מפונים ומילואימניקים.
לכל אורך התקופה ממשיכים אמנים ליצור ולהציג. יש מי שיצירותיהם מושפעים מההתרחשויות סביב. המלחמה ותוצריה חלחלו לתוך לא מעט יצירות, ומן הסתם מדובר בהשפעה ארוכת טווח.
גם הקשרים האמנותיים עם חו"ל לא נפגעו בעוצמה גבוהה. הנציגה שלנו לאירוויזיון משכה אליה אש, כי זהו ארוע תקשורתי שמשודר לעשרות מיליוני צופים, והצעקנים למיניהם נדחפו לשם. אבל, במקביל, המון יוצרים ואמנים ישראלים מגיעים למדינות אחרות, כמעט כמו קודם, להופיע, להציג, לשמר קשרים. מתחת לרדאר התקשורתי כמעט הכול ממשיך.
ובל נשכח, שנה חדשה לפנינו, ונקווה ונאחל לשנה טובה באמת!
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
יורם מארק-רייך, עורך תרבות
|
|
|
|
|
|
| כאן |
|
|
|
| המגזין החדש |
|
|
| הספר החדש |
|
|
| הוצאה לאור |
|
|
|
| |
|
|
|
