עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

טלי עירוני / כחולות כחלום – כמעט מציאות

'כחולות כחלום' הייתי אומרת על גוף עבודותיה של עירוני, על אף שהיוצרת מביאה מצבים הלקוחים מהמציאות מחיי היום יום, מחיי הרגש והקשר. המכנה הכמעט משותף לדמויותיה על עירוני הוא הצבע הכחול של הדמויות ובחלק מהם אווירת הכחול העוטפת את הדמויות. באופן זה, נותנת עירוני לעבודותיה מעמד של מציאות חלומית, או של חלום מציאותי, שבו הדמות הריאליסטית והסיטואציה המתוארת בציור מוכרות, נוגעות באישי, ויחד עם זאת מביאות מסר אוניברסלי של אדם בעולם. אלה מצבי גוף המבטאים ומתארים מצבים נפשיים ורגשיים, יחסים בין אדם לעצמו אדם וזולתו. במונחים תרבותיים ננסה לומר שציורים אלה נעים ברכות ובריחוף על קו התפר שבין הסגנון הריאליסטי לסוריאליסטי, בין ציור לאיור, ובין מציאות קטנה ומוכרת לציור שהוא גדול מהמציאות ואף מגדיל אותה. בלתי נמנע מלהיזכר בתקופה הכחולה הידועה של פיקאסו, אשר טבעה זמן, צורה ומונח. בצד השונה שבין הכחולים החלומיים של עירוני ובין התקופה הכחולה של פיקאסו, נוכל לאתר גם את הדומה. מבחינה ציורית וחזותית אין הכחול העירוניי הרך השקוף והנעים לעין דומה לכחול הפיקסואי העז, האפל המכותר בקווי מתאר עזים. צבעים אלה של פיקאסו מקנים לציור אווירה עצובה. פיקאסו בדומה לציוריה של עירוני עוסק באנשים. בציוריו נצפים הבעות פנים ומחוות גופניות של עגמומיות, ואפטיה בפוזיציה סגורה ובמצבים אנושיים עגומים. גם עירוני בציוריה הכחולים מתארים מצבים אנושיים, אך בהבדל מהכחולים המנוכרים והסגורים של פיקאסו בציוריה מתוארים מצבי קירבה, קשר ורגש. עירוני בוחרת ברגעים אנושיים מוכרים, אשר מתפקדים כפרטיקולריים וכאוניברסליים בו זמנית. עירוני לוקחת אותם הישר מהחיים והופכת אותם להיות גדולים מהחיים. מחוות גופניות המבטאות רגשות עמוקים הלקוחים מתוך מצבים יומיומיים הופכים להיות רגע אחד ויחיד נצחי. נראה לכאורה שעירוני מתכתבת עם פעולת הצילום בכך שהיא מנסה להציג באמצעות הציור 'אמת צילומית', רגע מסוים שהוקפא והונצח, אך אין זה כך. עירוני לא רק מתעדת, אלא גם מפרשת. רושמת ביד בוטחת, בוחרת קומפוזיציה מיקום ומבנה ומייצרת ביטוי חזותי שהרגש שבו מוכל ומשפיע מהתוכן והצורה כאחד. עירוני מקפיאה את הרגע ומגדילה אותו, הפורמטים הענקיים בהם היא מציירת ציור לא עמוס, המתרכז בדמות אחת או שניים, הרקע האוורירי והשקוף, משהו שיוצר דיאלקטיקה נינוחה בין הרגע הפשוט, המוכר, של פעולה אנושית יומיומית שנוצרת על ידי אנשים, ובין העובדה שהיוצרת בוחרת להקפיא את הרגע, להנציח אותו, להגדיל אותו, ולהפוך אותו לאיקונה גדולה שהופכת סיפור פשוט לסיפור גדול, משמעותי וחשוב. עירוני מתכתבת עם המציאות פיזית ונפשית כנקודת מוצא ומייצרת ממנה מציאות ונוכחות חדשה ואחרת. צורת העבודה, ההקפדה על פרטים, שמירה על פרופורציות הצבעוניות והדמויות מזכירות איור ספרי ילדים, אך הפעם נראה שאין הציירת מאיירת סיפור ילדים, אלה מציעה מצבים מתוך החיים, כתפאורת ענק, הלקוחים מתוך החיים והופכים להיות גדולים מהחיים. הציור הוא הסיפור. בין הריאליזם לסוריאליזם ובין הציור לאיור מונח גם הסימבוליזם המאפיין ציורים אלה. עירוני אינה מציירת אדם מסוים, או דיוקן מסוים, היא מעמידה את האדם במרכזו של ציור, כמשל לאדם במרכזו של עולם. מציגה פעולות אנושיות, קשרים, ומצבים גופניים המתארים מצבים רגשיים. בכך היא מייצרת מציאות וקובעת סימנים חזותיים סמאנטיים, הנושאים עמם סיפור שיש בו מן הגלוי ומן הסמוי. הפילוסוף ההומניסט פיקו דלה מירנדולה שחי בתקופת הרנסנס מייצג את התפיסה לפיה האדם ניצב במרכז העולם והוא בעל חופש רצון עצמאי. בנאומו ניסח פיקו את המניפסט של ההומניזם, לפיו האדם ניצב מול הבריאה כשותף לאל ובידו הבחירה לעשות כל שביכולתו וברצונו, ללא גזרה מוקדמת או כבלים כלשהם. כלשונו "כוננתיך במרכזו של העולם, כדי שתיטיב להתבונן במה שמכיל העולם.... כדי שבכוחות עצמך, באופן חופשי, כצייר טוב או כפסל זריז, תשלים את דמותך שלך". עירוני כציירת טובה ומיומנת מעמידה בעבודותיה את האדם, גופו, במרכז העולם (ובמרכז הבד) ובדרך זו מבקשת לבטא עולם פנימי, הדמויות אותם היא בוחרת להציג, הופכות להיות אלה שאותם היא מדברת, ואלה שמדברים אותה. דר. נורית צדרבוים להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים