עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות
אנגלית

יָם תִיכוֹנִי / בגלריה זרעים של צבע

האמנים המשתתפים:
Eivind H. Natvig, Karel Cudlin, אבישג שאר-ישוב, אוהד צויגנברג, ארז בן סימון, דרור גלילי, יובל טבול, נלי שפר, עמית שעל, קובי קלמנוביץ, גיל אליהו ביניאט, שגית זלוף נמיר, דובי רומן, הדס פרוש
יוסי אשבול, אנצ'ו גוש, עפר בלנק, גיל נחושתן, פליקס לופה, יאן טיכי,
התערוכה מציעה מבט נוסף על תרבות הים התיכון, כניסה לרבדים אשר מקיימים את הכמיהה למערב, למודרניות, מול שורשיו העמוקים של המזרח.
התערוכה בנויה משני גופי עבודה: האחד הצגה קבוצתית של צלמים אשר הצילום הוא מקצועם ומגיעים מז'אנרים שונים: פוטוז'ורנליזם, טבע, דיוקן, תיעודי, רחוב וצילום סטודיו של טבע דומם והשני עבודות של הצלם החובב שמילו(שמואל) אחישחר ז"ל.
מושא ההתבוננות של משתתפי התערוכה מגיע מ'המקום' בו הם פועלים. הצילומים נטועים חזק בהוויה הים תיכונית על מרכיביה השונים: האקלים, הטבע והנוף, הנוף האנושי, הנוף האורבני, הקונפליקט: בין הדתות ובין העדות, בחברה הישראלית ובמרחב אגן הים התיכון.
מתחילת המאה ה-20 , דגמים רבים של ה'יהודי החדש' שנהגו באירופה פנו לערבי דווקא. בין האבות המייסדים היו שראו בערבי מופת של השתייכות, בעל קשר קיומי וטבעי עם הארץ, ואנטיתזה ליהודי הגלותי הסטראוטיפי. לתפיסתם היה היהודי חלש, רוחני מדי ונטול שורשים, ואילו הערבי היה שורשי, עצמאי ואותנטי וחי בהרמוניה עם הטבע. המזרח היה לא רק מקום מפלט מן הגלות היהודית באירופה, אלא גם מקור של חיוניות ומרחב חיוני להתחדשות האישיות האינדיבידואלית והלאומי
הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר (Jean Baudrillard) מתאר את החברה הפוסטמודרנית כחברת מדיה והיי־טק, שהפרטים בה לכודים בעולם של הדמיות (simulations), מופעי ראווה, רשתות תקשורת וכו' ומאבדים בהדרגה כל קשר ל''מציאות'' החיצונית. החברתי, הפוליטי ואפילו המציאות עצמה הולכים ומתרוקנים ממשמעויותיהם בעקבות הצפה מהפנטת של הדמיות מדיה פנטסטיות, מסחררות, אקראיות, מטשטשות. תושבי העולם הבודריארי חיים בהיפר־מציאות (hyperreality), לוקים בחוסר אוריינטציה, כמו שרויים בוורטיגו שמחוללת הוויזואליה המלאכותית.
טכנולוגיות המדיה החדשות אינן עוד משקפות את המציאות כי אם מייצרות היפר־מציאות, שהופכת דומיננטית ומכפיפה את המציאות אליה. היות שהפרטים בחברה מפנימים את הדגמים הללו, מיטשטש הגבול בין ההיפר־מציאות לחיי היומיום.
את הצילום הגנרי אפשר לראות באינספור שיכפולים ברשתות החברתיות. את הצילום המקצועי קשה יותר לחקות, צלמים שפועלים לאורך זמן יוצרים לעצמם טביעת אצבע ייחודית
בצילום הדיוקן קיימים רבדים נוספים שהפליא לתארם רולאן בארת Roland) (Barthes בספרו מחשבות על הצילום מציין, בארת, כי כאשר הוא חש שהעדשה צופה בו הוא מתקין את עצמו לעמידה בפני הצלם. "אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה, ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותיי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום עצמו" הצילום בדומה לנרטיב לעולם לא יוכל לתפוש את הדמות "האמיתית". בארת מציין כי פועל כאן שדה של כוחות "לפני העדשה אני בעת ובעונה אחת מי שאני מאמין שהנני, מי שאני רוצה שזולתי יחשוב שהנני, מי שהצלם סבור כי הנני ומי שאותו צלם משתמש בו כדי להציג את מלאכתו."
עפר בלנק

להמשך קריאה




כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים