עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

Andrew Coburn / שאלה של מבטים או מבטים בשאלה

כשקובורן מוציא את הצבע בצילומי הרחוב שלו, הוא מזכה את הצופה בחוויית התבוננות מְזַכֶּכֶת. אין הסחות דעת, אין התניות, כמו שגם אין גניבת דעת. שחור לבן ואפור, פלטה דלה לכאורה אך בו בזמן עשירה ומעשירה. האדם המזדמן אליו ברחוב, זה שאת פניו הוא יזכור לנצח (כפי שהוא מעיד על עצמו), המבט שאותו אדם מעביר באקראי או במכוון, מתלכד במבט החוקר המחפש הלוכד של 'צלם הרחוב' – אנדרו קובורן. אוסף המבטים הם אלה שמתגלים לצופה, המוסיף לסימפוניית המבטים גם את המבט המזדמן או המסתקרן שלו. מבטים זה כל הסיפור, מבטים שחושפים ומסתירים סיפור בו זמנית. המבט, לעולם יהיה סובייקטיבי. מה שהנך רואה הוא לא מה שאני רואה, מה שרואה הצלם המשליך את יהבו על עין העדשה הוא לא בהכרח מה שיראה הצופה, הוא לא בהכרח מה שהתכוון או לא התכוון האובייקט אשר פניו נלכדו ברגע אחד חולף, חפים מצבעים מפתים. הנראה הוא בעיני המתבונן וזה מה שהופך את היצירה ואת האדם לעולם ומלואו. קובורן מעיד על עצמו שהאדם, זה שנקרה אליו בדרכו, ברחוב הוא זה שאת פניו יזכור לנצח. בעבורו האדם ופניו ההולכים עמו, הם מסכה עטוית סוד. לפיכך הוא מסיר את הצבע, את המולת הכרך, מציג אותו באור ובצל, בשחור ולבן, מזווית ראייה ייחודית ונבחרת, ובכך הוא בעצם חושף את סודו. כל פנים הם סוד, כל אדם הוא אחד ויחיד לעצמו ובמינו. "עבודתי אינה מיוחדת" יאמר קובורן " האנשים אותם אני קולט ומנציח הם אלה המיוחדים". " מגיל רך נהגתי להתבונן באנשים" מספר קובורן "ואת הצורך לספר את סיפורם באמצעות המצלמה זיהיתי בגיל צעיר ביותר"..... כל אדם הוא סיפור" אומר צלם הרחוב, ורואה את עצמו כמי שתפקידו למסור את הסיפור לאנושות. אוסף הדימויים פני אדם מספרים לא רק את סיפור האדם כחלק מתוך שרשרת אנושית רבת פנים, אלא גם בו בזמן, מתארים מערכת יחסים, דיאלוג המתקיים בהסכמה בין המצולם למצלם, תהליך של נתינה ולקיחה, של שיח פוליפוני רב קולי המתנהל ללא מילים. שפת השיח היא שפת המבט, והאין (צבע) המעיד בחסרונו על היש ( צבע). כל דיוקן הוא אחר ויחיד במינו, במינימום אמצעים ללא צבע, ללא עזרים תומכים, מצליח האמן להביא סיפור שיש בו באופן מפתיע עושר רב. הוא משיג זאת באמצעות העין הפרטית הרגישה שלו , באמצעות בחירה מדוקדקת של זווית הצילום, בהחלטה על מיקוד , הדגשות אול וצל, הסתרה וגילוי, הגדלה והקטנה. דרך כל אלה מביא האמן עושר חושי רב מימדי. כסוג של סינסתזיה מצליח הצלם להעביר ריחות, קולות, צבעים וקשת רגשות - מפליאה דרך צער, כמיהה, שמחה, עצב, חיבה, קשר, זרות, בדידות ותנועה. קובורן מצלם אדם, פנים, ומצליח להביא את היופי האנושי מבלי לחפש את היפה האופנתי, או היפה המקובל בקודים חברתיים תרבותיים הגמוניים. היופי הוא בעצם ההתבוננות בפני אדם, באשר הוא והחיפוש בייחודי שבו. יופי שניתן לזהותו דרך ההחשכה כמו גם דרך ההארה. היופי בלהיות אדם, ובהבנה שהאדם פנים רבות לו גם כמביט וגם כניבט. דימוי האדם המופיע בסדרת התמונות האינסופיות הוא רגע אחד שהוקפא, שנבחן והונצח מנקודת מבט אחת, של מתבונן אחד אשר מביט על הפנים ומצליח לחדור לתוכם. גוף עבודות אלה הופכות להיות שרשרת אנושית רבת מבע המספרת סיפור על אדם ועל עולם. כל זאת דרך עבודתו של אמן המפסל בצילום. ד"ר נורית צדרבוים להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים