"העיניים רואות ואנחנו הופכים כמעט מופשטים " אומרת גולדמן. אכן העיניים רואות גם את האופן שבו גולדמן עצמה רואה את הדברים, מפשיטה ומפשטת. גולדמן רואה בדרכה הייחודית, ומראה את מה שהאחר לא יוכל לראות. היא מביאה בפני הצופה פרשנות אישית שלה למציאות פנימית וחיצונית כאחד. נראה שבעבודת הבנייה של הציור עיקר עניינה הוא בהפשטה, ולא רק כסגנון וכטכניקה אלא גם להפשיט דברים מקליפות הווייתם ולהציגם עירומים וברים. וככל שהיא מפשיטה כך היא מביעה יותר. צורת ההבעה הייחודית לה, היא להציג את הפשטות, את מערומי הצורה, את הריק שממלא את מצע הציור שלה, הבנייה שהורסת, הפירוק שמתאחה, הגסות המעודנת, השקוף והאטום, המקובע והנזיל. כמו החיים. להמשך קריאה
|
