בתוך החלל דמוי הקתדראלה של גלריה “צדיק” היפואית, מציבה מירי נשרי את מחזור ציורי “המשפחה הקדושה” שלה וטווה סביבו נרטיבים משניים. הגביש הזוהר של זוג הורים החובקים את תינוקם ממוקם ב”אבסיס” של הגלריה, והוא מתפצל ל’רגעי אושר’ קטנים ולשרשרת סובבת-קירות של רישומי נשים בתנוחה עוברית. רגעי האושר שייכים לדמות האב השרוי עם ילדיו, ואילו האם נפרדת ושקועה בעצמה. אך, למעשה, הרגעים ההרמוניים הללו לוקטו על ידי נשרי ממקורות שונים, מתוך פרקטיקה מודעת של אימוץ וגמישות. גם יוסף הנגר לא היה אביו הביולוגי של ישו התינוק, טוענת נשרי, ומצמידה את דיוקנה כילדה אל בין ברכיו של פיקאסו, מוסיפה את היונה על ר להמשך קריאה
|
