עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות
אנגלית

השם של הציור / דוד גינתון במוזיאון תל אביב לאמנות

התערוכה פורשׂת חמישה עשורים של פעילות אמנותית, מ־1973 עד 2020, אך במרכזה ציורי ה"צד האחורי" שיצר דוד גינתון בעשרים השנים האחרונות. ציורים אלה מותחים אל הקצה את המהלך הלשוני ביצירתו של גינתון, הנטועה באמנות המושגית האירופית והאמריקאית של שנות ה־60 וה־70

יצירתו של גינתון נטועה מראשיתה באמנות המושגית האירופית והאמריקאית של שנות ה-60 וה-70. העיסוק בשפה עמד במוקד עבודתו כבר בשנות ה-70 המוקדמות, למשל בתצלומים המתעדים פעולות גופניות המתארות מטבעות לשון, כמו לטמון את הראש בחול, להיכוות ברותחין או לקפוץ למים סוערים. בעבודות אלה התגלמה בגוף האיכות האלימה, המשובשת או האבסורדית המתגלעת במפגש בין שפה ודימוי. שתי עבודות מפתח אחרות של גינתון נעשו לקראת חזרתו לישראל מנסיעה לחו"ל, עם פרוץ המלחמה ב-1973: בראשונה הוא נראה כורע ברך מול דלת ביתו של יוזף בויס בדיסלדורף – ובשנייה הוא עומד בצל העתק פסלו של מיכלאנג'לו בפירנצה (דוד ואני). עבודות צילום אלה הטרימו ציר פעולה נוסף, שיחזור בעבודותיו בסוף שנות ה-90 ובשנות האלפיים ונוגע בעשיית אמנות בפריפריה וביחסה למרכזי האמנות באירופה ובארצות-הברית. ה"אדפטציה המקומית" של גינתון מומשגת באמצעות ציטוט וניכוס של יצירות מכוננות של המודרניזם, מאת ג'ספר ג'ונס, לוצ'ו פונטנה ואחרים; או במתן שמות אירוניים, כמו הצייר האנגלי, לקבוצת ציורים המצטטים ומשבשים טקסטים מעטיפות אחוריות של ספרים.

ביצירתו בולט גם העיסוק הפוליטי. כבר ב-1973 שאל גינתון איך עושים אמנות בשעת מלחמה, ולאחר מכן הציג ספרי אמנות ירויים ותצלומים ירויים של בניינים באוניברסיטה העברית, ובשנות ה-90 אף טמן קליע בסדרת ציורים של דגל ישראל. במהלכים אלה הציג גינתון את הפער הנצחי בין אמנות לחיים ואת המורכבות שבעשיית אמנות על רקע המציאות הפוליטית הישראלית שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

בשנים 2020-2003 נעשה העיסוק בשפה ובטקסט ביצירתו של גינתון מורכב אף יותר, בציורי הצד האחורי המתייחסים למסורת ה-trompe l’oeil (הטעיית העין) בציור האירופי והאמריקאי. בציורים אלה מצוירים הצדדים האחוריים (לכאורה) של ציורים פיקטיביים, ועליהם נראים שמות הציורים וטקסטים – קטעי מאמרים וספרי תיאוריה על אמנות, פסוקים מן המקרא, מדרשים או טקסטים מומצאים. בהצגת הטקסט המופיע על מה שנראה כצִדו האחורי של ציור, מקדם גינתון לחזית את הצד המילולי-מושגי שביסוד עבודתו. פעולת ההיפוך של הציור מתפרשׁת בציורים אלה במונחים של גילוי וכיסוי, מטילה ספק בקיומה החמקמק של היצירה ויכולתה להתגלות בפני הצופה, ובה-בעת רומזת על היבטים תיאולוגיים הקשורים בראיית האל והמוות.

אוצרת ענת דנון-סיון. עוזרת לאוצרת נעמה בר-אור להמשך קריאה




כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים