עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות
אנגלית

הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת... / אוסף סילביו פרלשטיין: מדאדא ועד היום במוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב לאמנות מציג, לראשונה בישראל, את אוסף סילביו פרלשטיין, הידוע כאחד מאוספי האמנות המודרנית והעכשווית הטובים בעולם. זהו אוסף אנציקלופדי ורבגוני, המתחקה אחר תנועות האמנות האוונגרדיות והניסיוניות של המאה העשרים. הוא כולל ייצוג מרשים של עבודות קנוניות במגוון סגנונות: דאדא וסוריאליזם, אמנות מופשטת וקונצפטואלית, מינימליזם, פופ ארט, ארטה פוברה, אמנות עכשווית ועוד. בנוסף, יש בו חטיבת צילום נדירה באיכותה ובהיקפה, שניתן לראות בה אוסף בתוך אוסף. רבות מהיצירות הכלולות באוסף היו לעבודות איקוניות מייצגות של אמנות המאה העשרים.

סילביו פרלשטיין נולד בבלגיה וגדל בריו דה ז'ניירו, ברזיל, לאחר שמשפחתו נמלטה מאירופה עם עליית הנאצים לשלטון. בתום מלחמת העולם השנייה שבה המשפחה לאנטוורפן לכמה שנים, ומאז נודד פרלשטיין בין יבשות בעקבות עסקיו ותשוקתו לאמנות. מסעות אלו זימנו לו היכרות אישית עם רבים מהאמנים שיצירותיהם נכללות באוסף. בבלגיה הכיר את רנה מגריט ואת המשורר-האמן מרסל ברודטהרס; בניו-יורק פגש את ויטו אקונצ'י, ברוס נאומן ודונלד ג'אד; בפריז – את ניקי דה סנט פאל ואחרים. בשנות השבעים הגיע פרלשטיין במיוחד לתל אביב על מנת לפגוש את מרסל ינקו, ממייסדי הדאדא. בעקבות מפגש זה ניתן לראות בכניסה לתערוכה במוזיאון תל אביב אובייקט נדיר שיצר ינקו בתקופת קברט וולטר. מפגש משמעותי במיוחד, שהוביל לחברות חיים, התקיים במקרה בקיץ של 1969, כשפרלשטיין נסע לראות את תערוכתו של מאן ריי בעיירה סן-פול-דה-ואנס בצרפת. רצה הגורל, ובאותו יום לא היה בגלריה איש מלבד האמן עצמו. המפגש הוליד רגע נהדר של חיבור, שבעקבותיו היה מאן ריי לחבר אישי ולמנטור של פרלשטיין. כך ניתן לראות בתערוכה ציורי שמן של מאן ריי, המוצגים בישראל לראשונה, לצד אובייקטים שיצר המזוהים עם תנועת הדאדא.
כשנשאל פרלשטיין על אופן האיסוף שלו, השיב:
"מאז שנות השישים של המאה העשרים אני נע בין אירופה וארצות-הברית, ומעולם לא הצבתי לאוסף גבולות וסייגים. הצילום של שנות העשרים והשלושים ריתק אותי בדיוק כמו המינימליזם והאמנות הקונצפטואלית, ואני אוסף דאדא וסוריאליזם באותה התלהבות ועניין כמו אמנות עכשווית. אני נמשך לעבודות מוזרות ולא קונפורמיסטיות, שמאתגרות אותי. גם עבודות עם הומור מדברות אליי. בברזיל יש לזה מילה: Esquisito. תטעו אם תחשבו שהמילה מתייחסת לאפיון אנין או ענוג; הכוונה היא דווקא למה שהוא מוזר, ביזרי או בלתי-צפוי. צריך שיהיה איזה 'טוויסט', תחושת הומור או לעג, משהו שמאתגר את הציפיות שלנו, שמנער את ההנחות שלנו באשר למה שהאמנות צריכה או יכולה להיות".
כותרת התערוכה – הי! הידעת שהאמנות אינה קיימת... – לקוחה מתוך הטקסט בעבודתו של האמן הצרפתי בן, המתנוסס על יריעת הבד האדומה שמקבלת את פני הנכנסים למוזיאון. המילים מגלמות את רוח האוסף, שכן אם האמנות אינה קיימת, משתמע שכל אחד יכול להמציא אותה בעצמו. אמירה זו משחררת את הצופה מהפרשנות של "בעלי הידע" ומאפשרת לחוות את היצירות באופן בלתי אמצעי. בה בעת, היא גם מציעה לצופה תרגיל מחשבתי. בכך בדיוק נעוץ כוחם של האוסף ושל התערוכה: פלירטוט בקריצה עם "תולדות האמנות", שהוא משעשע וכבד-ראש בעת ובעונה אחת.
האמנים שיצירותיהן מוצגות בתערוכה:
פול אאוטרברידג', ברניס אבוט, יעקב אגם, ווקר אוואנס, מרט אופנהיים, יוזף אלברס, נוש אלואר, פול אלואר, מנואל אלוורס בראבו, קרל אנדרה, ויטו אקונצ'י, דיאן ארבוס, ארמאן, מקס ארנסט, פול בורי, דניאל בורן, אלן ביזוס, ברנד והילה בכר, ארווין בלומנפלד, הנס בלמר, בן, ז'אן-מישל בסקייה, מרסל ברודטהרס, אנדרה ברטון, ביל ברנדט, קונסטנטין ברנקוזי, מרגרט ברק-ווייט, דונלד ג'אד, סלבדור דאלי, רובר דואנו, מרסל דושאן, בראצה דימיטרייביץ, ולנטין הוגו, האנה הוך, ג'ני הולצר, דוויין הנסון, לורנס וינר, אדוארד וסטון, אנדי וורהול, איב טאנגי, טאקיס, טונגה, ז'אן טינגלי, מרסל ינקו, סול לוויט, רוי ליכטנשטיין, סיגלית לנדאו, דורה מאר, ברייס מארדן, רנה מגריט, לסלו מוהולי-נאג', מרטין מונקאצ'י, רוברט מוריס, רוברט מנגולד, אל"ת מסנס, אגנס מרטין, מרסל מריאֵן, מריו מרץ, ברוס נאומן, טינו סגל, סזאר, אדוארד סטייכן, פול סטרנד, פרד סנדבק, לוצ'יו פונטנה, מיכלאנג'לו פיסטולטו, פרנסיס פיקאביה, דן פלאבין, אירווינג פן, סילביו פרלשטיין, פול ציטרון, אנדרה קאדר, קלוד קאהון, אלכסנדר קאלדר, אימוג'ן קאנינגהם, און קווארה, ג'וזף קורנל, מאוריציו קטלאן, איב קליין, וסילי קנדינסקי, וויליאם קק, ברברה קרוגר, אנדרה קרטס, קווין קרטר, אדוארד רושה, ז'ורז' ריבמון-דסנייה, אד ריינהרדט, קורט שוויטרס, רודולף שטינגל, לו שפר-ברקנקאמפ

אוצר אורח: דויד רוזנברג
אוצרת אחראית מטעם המוזיאון: נועה רוזנברג להמשך קריאה




כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים