| |||||||||||||||
אינפיניטו - דיוקנאות מצוירים / אתי צ'כובר בגלריה עירונית לאמנות ראשון לציון |
אתי צ'כובר מתגוררת ומציירת בכפר ורדים. בהקשר זה יש משמעות למרחק ממרכז הפעילות \ השיח והתצוגה של אמנות ישראלית עכשווית . מבט מהיר בדיוקנאות הקטנים שציירה בשנים האחרונות, מגלה שיותר משהדיוקנאות 'משוחחים' עם אמנות ישראלית מקומית, הם מבטאים שיח ארוך של הציירת עם מאסטרים גדולים, אמני עבר שחיו באירופה ובעיקר בהולנד בה חיה והציגה שנים ארוכות. דיוקנאות קטנים המחזיקים בשני קצוות הציור: במסורת ציור קלאסי, ובדרך של ציור עכשווי. הציורים בתערוכה שייכים לסדרה 'אינפיניטו', סדרה של ציורים שהם לכאורה לא גמורים. משנת 2008 מציירת צ'כובר על פיסות עץ שמוצאת, קרעי נייר, עטיפות של דגני בוקר. הבחירה במצעים פשוטים, יומיומיים, רחוקים מהמצע הקלאסי לציור, מעידה על זמן התהוותם - עכשוויים. היא מרשה לעצמה להקל ראש לכאורה במצע, לזוז מהקנבס הלבן אל עבר אפשרויות חדשות וזמינות. באופן הזה נוצר קשר נוסף בין עבר להווה. זהו ציור המזכיר את מה ואיך צויר בעבר ועם זאת הוא כולו כאן, ועכשיו. ככל תלמיד אמנות היא נחשפה בלימודיה בבצלאל אל תולדות האמנות ואל ציורי המאסטרים הגדולים, בעיקר מתוך ספרים. נסיעה לאיטליה ולהולנד וחיים באירופה במשך שנים רבות, אפשרו מפגש פנים אל פנים עם יצירות העבר. אופני הציור הרשימו אותה וזה שנים רבות היא עוסקת בציור דיוקנאות חלקן מתוך ציורים מפורסמים. זהו ניסיון ללכוד משהו מהבעתן של הדמויות המצוירות. היא מתבוננת זמן ארוך בדיוקן מצויר ואז 'מעלה אותו' מתוכה, תוך שהיא מייצרת שיח עם הדמות, שיח המאפשר לה להגיע אל 'כאן ועכשיו'. חלק מהדמויות אוצרות הבעה נוגה של סבל, מולן אחרות מעידות על עונג עילאי \ דתי, אחרות מביטות במבט זגוגי שאינו מסגיר דבר, ויש דיוקנאות המתפוגגים כמעט לגמרי. האם הצליחה? האם הדמות התפוגגה בדרכה אילינו? מה נשאר מאותה הדמות? צ'כובר פועלת כבמין מסע התבוננות תוך ניסיון ללכוד את הבעתו של היחיד מתוך תמונה. זו התמודדות עם תולדות האמנות בחזית העשייה אשר אינה דומה להשפעה מרוחקת, נרמזת. 'קיר בגלריה' מכיל קבוצות ציורים שהורכבו מתוך עשרות רבות של ציורי דיוקנאות שצוירו על גבי מפיות תחרה, עטיפות פנימיות של דגני בוקר, קרשים ושאר שאריות. מרביתם לא צוירו כמצופה -על גבי קנבס. זהו מפגש עכשווי, לכאורה יומיומי, כזה המחזיק עשרות רבות של שנות ציור, מיומנות ציורית וכבוד רב למאסטרים הגדולים. בין הציורים מבליחה דמות מצוירת אחת שאינה שייכת לדיוקנאות המצוירים מתוך ציורים מפורסמים. שאלה פתוחה מהדהדת: האם משהו השתנה? הרקע, כמו גם ההבעה הרצינית בולטים בשונותם ומנכיחים אפשרות לשיח ציורי חדש. מרבית הציורים היו קטנים יחסית - נעשה שימוש בדרך כלל על בד ממוסגר. לצורך הדיוק הנוסף האפשרי על משטח קשה, ציירים רבים המשיכו להשתמש בלוחות עץ, זמן מה לאחר שבשאר מערב אירופה נטשה אותם. היסטוריונים של אומנות ציינו את הכמויות העצומות של יצירות אמנות שהופקו ועל הירידים הגדולים שבהם נמכרו ציורים רבים - על פי הערכות, למעלה מ־1.3 מיליון תמונות הולנדיות צוירו בעשרים השנים שלאחר 1640 האיכות הטכנית של אמנים הולנדים הייתה בדרך כלל גבוהה, בעיקר בעקבות שיטת ההכשרה הישנה מימי הביניים על ידי חניכות אצל אמן. בדרך כלל הסדנאות היו קטנות יותר מאשר בפלנדריה או באיטליה, עם חניכים מעטים בלבד בכל פעם, והמספר הוגבל לעיתים קרובות על ידי תקנות הגילדה. דיוקנאות ציור הדיוקן ההולנדי נמנע מרטוריקה מופרזת של הדיוקנאות, בהשוואה לציורי הבארוק האריסטוקרטי שהיו בשאר אירופה במאה ה-17. בהולנד לבושם היה קודר ובמקרים רבים צוירו כשהם יושבים. התחושה של פשטות הקלוויניסטית מנעה הכללת אבזרים, נכסים או השתקפות של אדמות ברקע הדיוקן. הדיוקנאות היו צנועות ומושפעות מהתנגדות לחטא הגאווה בפורטרטים הולנדים רבים, על אף איכותם הטכנית. אפילו בדרך כלל נמנעה תנוחה של עמידה. ממעט שידוע לנו על נוהלי האולפן של האמנים, הפנים נמשכו כנראה ואולי נצבעו בישיבה אחת או שתיים. המספר האופייני של ישיבות נוספות אינו ברור - בין אפס ל-50 כפי שמתועד. הבגדים הושארו בסטודיו וייתכן שהם צוירו על ידי העוזרים, או אמן מומחה. אם כי, או משום שהבגדים נחשבו לחלק חשוב מאוד בציור.[21] ניתן להבחין בין נשים נשואות ולא נשואות על פי לבושן, והדגישו כמה מעט נשים רווקות צוירו, למעט אלה בקבוצות משפחתיות.[22] כמו במקומות אחרים, הדיוק של הבגדים המוצגים משתנה - בגדים מפוספסים ודוגמתיים היו לבושים, אך לעיתים רחוקות אמנים מראים אותם, באופן מובן כדי להימנע מעבודה הנוספת.[23] צווארוני תחרה וחיקויים היו בלתי נמנעים והציגו אתגר אימתני בפני ציירים שהתכוונו לריאליזם. אוצרת: אפי גן להמשך קריאה |
כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות |
סייבורג מחשבים - בניית אתרים |