תכנון הוא האלטרנטיבה היחידה למקריות?”
רוב ציוריו של יציב החלו בהנחת כתמים מקריים על הבד, ללא תכנון מוקדם וללא התבוננות בדימויים.לדברי יציב “בכל מהלך שעושים יש רגע של תכנון ורגע של מקריות, הנחת הכתם הראשון על הבד, ללא תכנון מראש, מובילה לתחילת הציור”. התערוכה אחרי הזמן מציגה סדרה של ציורים שצוירו במשך ארבע-חמש שנים, מ-2006, ומתארים מבנים וחלקי מבנים בשלבי התהוות או בעת נטישה. האמן יהודה יציב מפגיש אותנו עם דימויים המקנים לנו הצופים מבט ישיר על שדה יצירתו. המבנים המורכבים המוצגים בציורי התערוכה מצויים במרחב אין סופי, מרחב שאינו מוגדר, והתחושה שבנייתם הופסקה בטרם עת מודגשת בכל אחד מהם. בתוך כך מתעוררת תהייה הנוגעת לייעודם של המבנים העצומים והמאיימים, שכן הם מעוררים תחושה של עוצמה וכוח ומנגד מחלחלים בקרב המתבוננים חרדה וכובד. קורות הבטון המסיביות הלוחצות מלמעלה, ממזערות, לכאורה, אותנו, בני האדם. האסוציאציה המטפורית העולה מציוריו של יציב, עניינה חוויית ניכור, עזובה וכן חוסר משמעות ובדידות. הריאליזם האקספרסיבי מועצם במשיכות מכחול הגדושות בצבעי אדמה עזים, זאת תוך שימוש בסגנון זוויתי ובקומפוזיציה ייחודית שיוצרים המבנים העזובים. החללים המוארים המנוגדים לאזורים החשוכים מנתבים את הצופים להתבוננות אופטימית ומוארת. ציוריו של יציב להמשך קריאה
|
