עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)
אנגלית

נאוה ט' ברזני במרכז לשואה ולרצח עם ביוהנסבורג

במשך חודשיים שהתה ופעלה האמנית נאוה ט' ברזני ברזידנסי בדרום אפריקה וב-16.8.22 פתחה את תערוכת היחיד "צלליות בשיר ערש" במרכז לשואה ולרצח עם ביוהנסבורג. לדבריה, הטראומה האינסופית צרובה בשורדים ובדורות הבאים הסוחבים על גבם את השיירים ואת הצלליות של הדורות הקודמים. החוויות הטראומתיות אינן נמחקות אלא מועברות כבר בתקופת הינקות ובשיר הערש החושף את היונקים אל הסדקים.
אחד מסמלי הטראומה האינסופית המיוצגים בתערוכה הוא מיצב ענק של חמש דמויות שחורות מפוסלות מבד שגובהן מעל לשני מטרים. חמש צלליות שורדות וזקופות לכאורה עומדות זו לצד זו. הן חסרות ראש וידיים ונושאות על כתפיהן שמיכות גדולות העשויות משאריות בדים צבעוניים, שנגזרו מבגדיהם של אלו שלא שרדו. הן מבקשות לפתוח את הפצעים של דורות העתיד. אך לא לשם יומרת הריפוי, אלא כדי לזעוק בלא פה ובאמצעות צווארן הארוך הנדמה כסכנת האינסוף, את מה שאינו ניתן לאיחוי ועובר בין הדורות במארג השנים. את המיצב מלווה שיר ערש בשפה היהודית-ערבית לובית המושר על ידי אמה של האמנית.
בשנת 1942 בהיותה בת חמש נעקרה אמה יוליה-יעל מסיקה מבית ילדותה בטוברוק שבלוב והועברה עם בני משפחתה למחנה ג'אדו בלוב. שלוש אחיותיה וסבתה מתו במחנה. בשנת 2009, כעבור שנים רבות של דממה שברזני לא הצליחה לפרום, קירבה אותה האם אל סיפור האימה של ילדותה. באמצעות האמנות היא ביקשה להכיר את הפינה המוצללת בעולמה ולגלם אותה מחדש. בין התיאורים של אמה על אודות ילדותה במחנה עלה גם סיפור תיאטרון הצלליות שהיא יצרה עם אחיה מינו בג'אדו. מאז מלוות הצלליות את ברזני בעבודותיה כסמל למרדף הצללים בין הדורות.
מריאן הירש (Hirsch), כותבת בספרה Family Frames, Photography Narrative and Postmemory על ילדי הניצולים, שאמנם לא חוו את מוראות התקופה בעצמם, אך נותרו מסומנים, גולים ומגורשים ממחוזות זיכרונותיהם מכיוון שהללו שינו את צורתם מהיסוד והפכו לשרידיו של הרס. המחיקה האלימה מעוררת את קונפליקט התשוקה, את מנוע הדמיון ואת הרצון לזכור מחדש, לגלם שוב, לתקן את מה שאינו ניתן לתיקון.
ברזני שמבקשת להיכנס אל החוויה הראשונית ולחצות את הסמל המיוצג במילים "דור שני" מסכמת: "אני נושאת את מזוודת העצמי שהצמחתי ופותחת אותה כדי לעבוד על השברים האינסופיים בקולאז' הזיכרון והשכחה של השואה שלה, שלי, שלנו, דור ראשון, דור שני ומה שמעבר".
להמשך קריאה




כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים