עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

אורית אקטע בגלריה זימאק

אנו שמחים ונרגשים להזמינכם לתערוכת היחיד החדשה של האמנית אורית אקטע בגלריה זימאק. בתערוכה תציג אקטע סדרת ציורים חדשה המסכמת 3 שנים של יצירה. מלאכת הציור דומה במובן מסוים לטיפול פסיכואנליטי; אבל לא באופן שאנחנו מעלים על דעתנו. לא במובן של התמרת הטראומה, אריגת הממשי למארג הסימלי, ביטוי של תכנים נפשיים וכל זה. דברים אלו ייתכנו, לעיתים, בציור עצמו, אבל נם אינם קשורים למלאכה של האמן בסטודיו. לא כי, מלאכת הציור דומה לטיפול פסיכואנליטי באשר היא בוראת הווה שהעבר עיבר אותו והוא עוד עתיד ללדת, אבל הוא מושהה באינסוף של הרף עין. בהיסוס המכחול באוויר בדרכו לבד. הפילוסוף הבריטי טימותי מורטון טוען שבאמנות קורס המופע אל המהות. המופע הוא תמיד מהעבר (חישבו למשל על אור הכוכבים שמגיע אלינו מלפני מיליוני שנים) והמהות היא תמיד עניין של העתיד (את מהות הספר נדע כשנסיים אותו, למשל) ביצירת האמנות ישנו מופע עם מהות. קריסה של העבר והעתיד לרגע החוויה בהווה. גם הטיפול הפסיכואנליטי שואף להווה כזה. המטופל מביא את תכניו, את שפתו, הדיבור שלו, הוא מעלה את העבר שלו, את הטראומה והטיפול פונה אל העתיד שלו, כמובן, אבל ברגע הטיפול נפתח הווה ניצחי. כשאני מביט בציור של אורית אקטע אני רושם לפני את הדרך הפלאית פה הוא אינו מסתיר, אלא חושף את העמל, את הזמן, את משך העבודה במכחולים קטנים, רכים. את הבניה העדינה של מעברי צבע עדינים. ואז בעודך בעבר הזה מופיע העתיד, המהות: כלה! שמלה! חבל! והנה העתיד קורס אל העבר ואתה מוצא את עצמך בהווה הנצחי. הציור של אקטע שטוח, רזה, אנורקטי. הן מבחינה חומרית והן מבחינה צבעונית. יש בו משהו מחדר ראיות במשטרה. אובייקטים מבודדים על רקע ניטרלי. יש לו צורה של עדות: כך וכך היה. לא פחות ולא יותר. בלי הגזמות סוריאליסטיות, בלי מבעים אקספרסיביים, ואם הוא פואטי, זו פואטיקה מרה, יבשה, בלתי רגשנית, אנטיפאטוס, שומרת על פאסון. וזו, כפי שיודע כל מי שצפה בסדרות בית משפט בטלוויזיה- העדות המשכנעת ביותר. ובכל זאת: פייטה- זה תולדות האמנות. חבל- זו טקטיליות. נישואים זה נושא טעון רגשות עזים. כשהייתי צעיר יותר וקראתי בטולסטוי הייתי מדלג על התיאורים הארוכים הטרחניים, של נוף, בגדים או הוואי האיכרים. קארנינה זה עתה ברחה מהבית מה אתה נותן לי עכשיו תיאור של הדיש בשדות? אבל היום, כשאני קורא בטולסטוי אני מדלג על העלילה: אני יודע קארנינה עוזבת, וורונסקי הופך מהבטחה חלומית למציאות פשוטה, קירות החברה יסגרו עליה והיא תתאבד. זה לא מה שיפה כאן. מה שיפה זו העולמיות. בריאת העולם. תיאור תפירת התחרה והשמלות ערב הנשף, וכן, תיאור הדיש וחיי האיכרים בשדה. בציור של אקטע יש את הראליזם של טולסטוי. למרות הרזון המופגן ישנה פיסה מהעולם. חבל, טבעת, שמלת כלה. ראליזם שמבקש מהקורא לשכוח מהעלילה הרצה עם הזמן, ולהשתהות עוד רגע בהווה הנצחי. אוצר: יונתן הירשפלד להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים