עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46) צור קשר

אילנה צמחוני

מזה כמה עשורים נכבדים אילנה צמחני אמנית רב תחומית חיפאית (שקבעה מקומה לאורך שנים ולסירוגין בצפת) משוררת את ציוריה ומציירת את שיריה. אלה מהדהדים לאלה, ומהלכים על קו התפר שבין אמנות הזמן לאמנות המרחב. כך ברוח הזמן הפרטי שלה, ברוח הקודש בהשראת פסוקי תהילים, וברוחות הנושבות מעומק נפשה פנימה, מתבוננת על המציאות הסובבת אותה, מפרשת אותה בדרכה הייחודית, טובעת את כתב ידה הוא החותם האישי שלה. פסוקי תהילים הם מקור ההשראה שלה. אותם היא רואה כמטאפורות למצבי נפש אישיים ואוניברסליים. קשובה למילים, לתנועת המילים, לקצב, למוסיקה וכך הם הופכים להיות תווים כתובים. המילים הופכות לצורות חזותיות בהם יש מרחב, אור, צבע. לעתים נדמה ש "רוח אלוהים מרחפת על פני הציור". שמחוני שומעת את המילים והם "מצטיירות לה" כלשונה. מאמינה בקשב הפנימי, בזרימה, במוכנות הנפשית. אלה הכלים של צמחוני, ובהם ואתם היא כותבת את שפתה הייחודית. ציוריה של צמחוני הם לכאורה נופים " נופי מדבר, אור מסנוור, סלעיות וטרשיות" כפי שהיא מתארת "נופי הארץ" אך בו בזמן זהו גם הנוף הפנימי שלה עצמה שהוא צחיח ועשיר בו זמנית, צפוף ואוורירי, מוחשי ומופשט, חומרי ורוחני, כמו בא ונעלם. כך תופסת צמחוני באופן אישי וייחודי את ה"הנוף על עמקו ומרחביו וגורמת להשתהות המבט של המתבונן בו" ( ג'ודית פליישמן). הקשר של צמחוני למקום בו היא חיה, ואפיוני המקום תוך הידוק לתרבות ולמסורת היהודית, מופיעים הן כמקור השראה וכן כתהליך של הידוק וצמיחה אמנותית. בבחינת זה תלוי בזה, זה נגזר מזה. כתב היד האישי, החותם של צימחוני עלה ונכח כבר בתחילת דרכה, ומשם הוא מעמיק, מתפתח "שולח שורשים" ומתהווה להיות בבחינת הכל אותו דבר המחזיק את השונה ואת האחר. או "מועט המחזיק את המרובה", זהו כוח היצירה הפורה של היוצרת, שיכולה להניב באמצעות שפתה הייחודית בזה אחר זה שפע של מראות – מחשבות – רגשות אשר מופיעים בכל פעם בעוד צורה. צמחוני מצליחה לחבר בין החומר לרוח, ובכך נותנת ביטוי גם לדיאלטיקה שבין הבולט והשקוע, המואר והחשוך, הבהיר והכהה, הצפוף והמרווח. לדבריה אלה נופי הארץ המדברית והטרשית, ועל קרקע סרבנית זו מצמיחה צמחוני פרות של יצירה שנראית ערפילית, אניגמטית, אך בו בזמן מדוייקת לעניינה. מאחר ופסוקי תהילים הם מקור השראה אינסופי, ניתן לומר שרוח "המקום" שורה על עבודות אלה במובן הפיזי המתאר סביבה או מקום כל שהוא, כמו גם "המקום" שזו האלוהות. כך מתרחבים מקורות ההשראה של צמחוני למקורות יהודיים מובהקים נוספים כמו ספר הזוהר, סיפורי רבי נחמן מרסלב, סיפורי עגנון וסיפורי ספר בראשית, קוהלת משלי ושיר השירים. אחד הנושאים המרתקים בעבודותיה של צמחוני הוא 'פתחים'. מקומות אשר מצד אחד מזמינים וקוראים להצצה ומאידך חופנים מסתורין ותעלומה. אלה יכולים להיות פתחים בצוקים, במדבר במערות ובסימטאות. פתחים שמזמינים הצצה ונשארים בלתי אפשריים. כך מעידה על עצמה היוצרת בשירה "שׁרוּבַת קָדִים/ מֻקְשַּׁת טְרָשִׁים/ אֶת נְהִי הַמֵּיתָר הַדַּק/ הֶחֱלִיף קוֹל תְהוּדַת הַסֶּלַע/ שֶׁאַתְּ לָשָׁה וְחוֹפֶרֶת בּוֹ/ מְתוֹפֶפֶת עָלָיו נְגִינוֹתַיִךְ" ( מתוך 'ציפור על גג'). צמחוני כמו ההר, המדבר, האדמה , הסלע, חווה בגופה המספר לנפשה את תלאות היקום כמו גם את רגע האור. זאת היא מנגינת החיים אותה היא מתופפת בחומר ובצבע. זו הסימפוניה עליה היא מנצחת במכחול שהוא שרביט המנצחים האישי שלה, קוראת וכותבת את הפרטיטורה בו זמנית. גוף עבודות "הפיסול" קושרות בין הדו מימד לתלת מימד וכמו מרמזות גם הן על המקום שבו החומר נושק לרוח. צמחוני לא זונחת את המצע הדו מימדי, בד הקנווס, ומוסיפה אליו בדים אותם מעבדת ומפסלת. יוצרת תבליט, ומרמזת על האופן שבו הרך הנשי הגמיש הופך להיות קשיח מעובד ומפוסל. דיאלוג ארצישראלי שנושק לרוח הכנענית, לטוטם וצלמיות. הבד הארוג הופך להיות בד מפוסל, מצעי מיטה הופכים להיות אובייקט אמנותי, זהו 'חפץ מן המוכן' שהפך להיות חומר ליצירה החדשה. זכרונות, כפי שמופיע בשירה 'ציפת כריתה של אמי' ..."אֶת צִפַּת כַּרִיתָהּ שֶׁל אִמִּי/ שֶׁהָיְתָה לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ/ בְּלֵילוֹת לְלֹא שְׁנַת/ פָּרַמְתִּי בְּיוֹדְעִין.....קְרָעִים קְרָעִים/ לְעַסּוֹתָהּ חֹמֶר בְּיָדַי/ לָתֵת דְּמוּת וְצוּרָה להזיותי...." (אילנה צמחוני מתוך הספר 'ציפור על גג'). היוצרת עושה ומעסה את החומר כמו את הזכרון, ואלה הופכים מסיפורי אמת להיות ל 'סיפורי בדים' הנושאים אמת חדשה משלהם. צמחוני מספרת לצופים ולמאזינים את הסיפור האישי שלה, זוהי עדותה האישית הנאמרת בשפת הצורה החומר והמילה – עולם רחב של מטאפורות המספרות בו זמנית את סיפור היוצרת כמו גם את סיפורו של הצופה באם ירצה "אֲנִי הֲרֵי כָּתַבְתִּי לָכֶם מִכְתָּבִים" אומרת צמחוני בשירה "כָּל הַזְּמַן כָּתַבְתִּי/ כְּפִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב/ אָז מָה אִם קוֹרְאִים לָהֶם / צִיּוּרִים אוֹ קִמּוּטִי בַּדִּים/ אוֹ שִׁירִים...... שֶׁתִּהְיוּ רֶגַע בַּתְּמוּנָה הַזֹּאת/ מְעַט קָט..." ציוריה של צמחוני הם "ציורים מתפשטים", הם זורמים ונוסעים על בד הציור ומתפשטים לכל עבר, הם מופשטים ומייצרים תמונת נוף כללית, הם גלויים וחשופים 'מתפשטים' מִכְּסוּת כזאת או אחרת. הם 'ספור פשוט' מורכב ביותר. (1) מתוך ספר השירים של צמחוני 'צפור על גג', השיר 'שקדתי' ד"ר נורית צדרבוים להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים