עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

יפתח שמש

יפתח שמש יוצר עבודות מקוריות, צנועות ממדים, בצבעי פסטל על נייר. הקומפוזיציות הצבעוניות סדורות בדקדקנות לכלל ציורים עשירי צבע וצורה, מעוררי סקרנות ומזמינים את הצופה להתבוננות נוספת. יפתח שמש הוא רופא שלמד רפואה באיטליה ושם, במקביל להכשרתו, למד להכיר את עולם האמנות. בזכות שילוב של כישרון אמנותי ויכולת להעלות דימויים באופן אינטואיטיבי אוטומטי פיתח את סגנונו הייחודי. הוא השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, בין היתר בבית האמנים בתל אביב, בבית האמנים בחיפה ובתיאטרון ירושלים. השילוב המבני של הדימויים החזותיים בציוריו של יפתח שמש מתכתב עם ציורי הקוביזם הסינתטי. הציור הקוביסטי עצמו, שהתגבש כתנועה כבר בשנת 1907, התייחס אל טבע כאל מחבר של צורות גיאומטריות וניסה להעלות את המאחד מאחורי הפנים הנראות, האקראיות, של המציאות הנגלית לעין. סזאן שבעיני רבים הוא אבי האמנות המודרנית, אמר: "יש ליצור את הטבע בעזרת הקונוס, הספֵרה והצילינדר". מאוחר יותר שילבו ציירים רבים את החלוקה הקוביסטית בציוריהם כמו לדוגמה מרק ומאקה, מִציירי תנועת "הפרש הכחול", או ציירי ההארד אדג' של אסכולת וושינגטון בשנות החמישים של המאה העשרים. אחת האיכויות הבולטות לעין בהתבוננות בציוריו של יפתח שמש היא יכולת השילוב של המיחברים האסתטיים, הם נוצרים באמצעות שילוב של צורות גיאומטריות מוגדרות כמו משולשים, מלבנים, טרפזים ומעוינים וצורת חדות זווית ומעוגלות. הללו מתכתבות גם עם הצורות הדקורטיביות קטנות הממדים המופיעות באזורים שונים של הציורים. המסגרת הצורנית הקוביסטית מלכדת על פני הניירות המצוירים שילוב של התרחשויות ודמויות אנושיות בגדלים שונים. יש בציורים חופש אמנותי המתבטא בייצוג חופשי ולא בהתייחסות למציאות הנראית: הגדלה והקטנה של הצורות המצוירות, שילוב נקודות מבט מזוויות ראייה שונות, חיבורים אנטומיים שלא קיימים במציאות, הכנסת צורה גיאומטרית לפנים ועוד, בכך הוא מתחבר לאמנות הפנטסטית לדורותיה ובפרט לאמנות הסוריאליסטית, המאפשרת חוקיות שונה מזו המקובלת בעולם הנראה. הציורים נותנים צורה חזותית לעולמו הפנימי ולדמיונו. הוא מעלה הגיגים פילוסופיים כמו בציור המתכתב עם עבודותיו של צייר הדמיון הרונימוס בוש, שבו נצפים מאגר מים ודמות צועדת על גשר אל מקום בלתי ידוע. באותו ציור מופיע קטע של פנים גדולי ממדים ודמות קטנה נוספת הרוכבת על מעין צב בעל פנים אנושיות. דרך ייצוגי דמויות אנושיות על זמניות של גברים, נשים וילדים הנראים כלואים בסבך הצורות, מתייחס יפתח שמש לבעיה האקזיסטנציאליסטית (הקיומית) של האדם בכלל ובעיקר בתקופה המודרנית. מקומו של האדם בתוך חברה טכנולוגית, עירונית, כשהוא לבדו ורחוק מהטבע. רוב הייצוגים הם של פנים או של דמויות סטטיות המתבוננות ללא מעש על סבך הצורות הגיאומטריות. יש שהוא מצייר תנועה, כמו בציור הדמות החובשת כובע גדול ממדים (כמו איש דת נוצרי?), שעיניה פעורות לרווחה וידה מונחת על פיה. דמות זו מביעה הפתעה ונראית כעוצרת זעקה שהייתה אמורה לפרוץ מפיה. בציור אחר מופיעה דמות המניפה את ידיה במחאה, דמות בתנועה שפיה פעור ואישה שעונה לאחור. לעיתים הוא מתאר מבנים עירוניים, מושבים משולבים ועוד. בחלק מהציורים נראית ההשפעה שיש לההתרחקות מהטבע ומקשרים אנושיים של הפרט. באין רגש הכול נעשה קר ומכני יותר. כמו בציוריו של הצייר האורפיסטי פרננד לג'ה, שדמויותיו האנושיות הפכו למכונות, הופכת היד האנושית באחד מציוריו של יפתח שמש ליד מכנית כשל רובוט. עוד מובחנת בעבודותיו האיכות הכרומטית.יש שימוש מושכל באזורים בהירים ובאזורים כהים של אותו גוון, המקנים תחושה של נפח. הצבעים העשירים מסודרים באזורים מוגדרים ויש שילוב של צבעים משלימים כמו כחול וכתום, אדום וירוק, וצהוב וסגול. השימוש בצבעים משלימים מעצים אותם ומגביר את החוויה האסתטית. דר' דליה הקר-אוריון ינואר 2023 להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים