עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46) צור קשר

יעל דרייזין-רבו בגלריה זימאק

מכסה של בקבוק או טרקטור צעצוע, שהונחו בין זרדים ועלי שלכת, הם דימויים שכיחים בציוריה של יעל דרייזין-רבו, אולם דווקא הצל על פניה של ילדה בשמלה אדומה, על נדנדה אדומה, בסביבה הרוויה השתקפויות שונות ועומקים מפתיעים, מצליח ללכוד את האיכות האסתטית, המתעתעת ורבת הרבדים של יצירתה, המוצגת בתערוכתה החדשה "פואמה ביתית". ציור גדול ממדים, המורכב ממספר מסגרות סמוכות זו לזו, מקבל את פנינו בתערוכה. כותרתו העניקה לתערוכה את השם, שהוא ציטוט מיצירתו של אהרון שבתאי ומהווה גם מחווה ליצירתו, "הפואמה הביתית". היצירה התפרסמה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 והמשורר הצליח ללכוד בה ולייצג במילים הלך רוח אינטימי, אוהב, דואג ומטפל, ובו בזמן חרד לסכנת היבלעות בתוך הטוטליות הביתית, מעין שוטטות פיוטית בין קצוות. בדומה לפואמה, כסוגה שירית, ציורה של יעל דרייזין-רבו הוא יחידת משמעות אחת, הנבנית מחלקיה הרבים. בציור "פואמה ביתית" מתארך ממד הזמן בין מסגרת למסגרת ותובע את ייצוגו וכך הופך המרחב למרחבים אחדים. גודלו של הציור, המבנה שלו ואופיו של המרחב המצויר מתעתעים בנו ומסקרנים אותנו. אם נענה לאתגר ההתבוננות האיטית, נגלה שהוא מצויר מנקודות מבט מרובות, שהאם-היוצרת בחרה להתייחס אליהן ולהעניק להן נראות ותפקיד. ציור שנעשה מהתבוננות הוא תהליך איטי מאוד, הדורש זמן להקשבה ממושכת ומרחב לחזור אליו. "אני מתבוננת על מרחב הבית, על ההשתנות המתמדת שלו ועל התנועה בין מצבים פנימיים וחיצוניים", כך כותבת יעל דרייזין-רבו ביומנה וממשיכה, "אני רוצה במבטי להכיל בתוך המרחב גם את עצמי המתבוננת". משאלתה, להכיל ולהיות מוכלת, הופכת את הציור למרחב המחזיק את החוויה המורכבת של "אימניות" – אומניות אימהות, בלשונה של הדרה שפלן-קצב, הנדרשות להיענות, להתרחבות ולהצטמצמות תוך אחזקת המתח בין הקצוות הללו. מוטיבים אימהיים, המנציחים דימוי של אימהות אידיאלית, לא יימצאו בציוריה וגם גישתה אל המרחב הביתי שונה מזו של ציירים וצלמים, המפרידים בין זהותם כיוצרים/ות וכאבות או אימהות. דרייזין-רבו מדמה את הבחירה המודעת שלה בהתבוננות "עמוסה ועסוקה", למושג "אמא-סביבה", שמתוקף האחריות המוטלת עליה, במקביל לפעולות יומיומיות שונות, היא מודעת תמיד למצבו של בנה, גם כאשר הוא פועל באופן עצמאי. מסיבה זו היא מאמצת ראייה מרחבית המכילה מישורים שונים של מציאות. בעבודות השונות המוצגות בתערוכה, בין אם אלו ציורים קטנים ומהירים ובין אם יצירות שהעבודה עליהן נמשכה חודשים, אנו מגלים שמבטה של יעל דרייזין רבו תר אחר פעילותם של ילדים וביניהם בנה, אך לא נעצר רק בו ובהם. כציירת פיגורטיבית, המבכרת ציור מתוך התבוננות ישירה, ממפה מבטה השתברויות של אור, העשוי להיעצר באותה תשוקה ודאגה גם בפינה המוארת של רהיט, שעשויה "להחזיק" את הציור ובה בעת להוות ציטוט לפרט מציור מופת. חלקי הפאזל הירוקים, שהתפזרו, לאחר שסיימו את תפקידם במנדלה, מאירים בעוצמה את הציור ומעניקים לו איכות של מיניאטורה ביתית קסומה. בדומה לשיר של שבתאי, ההזרה וההשגבה של היום-יום משמשים בערבוביה ולצידן הבהובי ההפרעות המאפיינים את היום-יום הביתי. פעולת ההתבוננות ביום-יום מתקיימת תחת הפרעה והסחות דעת. ציור מהתבוננות מתחלק לרגעים רבים, קטנים ומתמשכים של ניסיון לתפוס את הדימוי באמצעות הראייה. ההפרעה, כחלק מהחיים, מוצאת ייצוג בציורים של דרייזין-רבו בכתמים מופשטים. על כן, נראה בציוריה אזורים של השטחה לצד פירוט ברמה ריאליסטית, טקסטורות שונות ומשחקים בין קרוב לרחוק ואף קטעים "שתולים" המבוססים על סצנות, שצולמו תחילה בטלפון נייד. אצל דרייזין-רבו, הופך הציור מתוך התבוננות, לתיבת תהודה של זמנים אחרים ולמרחב של דמיון, כשההיסטוריה של האמנות משתקפת בחלון הבית. לציור נוספים רבדים אחרים ובמקום נקודת מגוז פרספקטיבית, הולכת הפואמה וגדלה והעומק אינו בהכרח אופטי. זו משמעותה של פואמה ביתית מרגשת. פרופ׳ יעל גילעת, מרץ 2025 להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים