עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות
אנגלית

הנוף הוא טבע הצבע / איקה אברבנאל

אברבנאל מבקש לעצמו נקודת מוצא, מאין קווי יסוד, או אבני בניין, או שלד כלשהו כדי להקים עליו מבנה חדש. משהו שצמח מתוך יסודות מוצקים והרס אותם כדי לבנות ולהבנות. בוחר צילום כדי להעלים אותו ולהפוך אותו לדבר אחר.
ציוריו של אברבנאל הם ציוריי נוף לכאורה וגם למעשה. לכאורה משום שאין זה נוף במקום מסויים מוכר ומוגדר, ולמעשה משום שאלה עבודות אשר מתבססות על נוף מסויים שצולם על ידו או נבחר על ידו, והוא מהווה עבורו מקור השראה כמו גם בסיס איתן לציור. הנוף שהיה, זה המצולם הוא סוג של תירוץ להתחלת קיומו ונביטתו של נוף חדש, אחר, חד פעמי שהמקום היחיד שלו הוא בד הקנבס ואחר כך עוד אחד בסדרת עבודות מתהוות.
על בדיו של אברבנאל מתהווה גוף עבודות שנוצרו מתוך שיח שהתקיים בין נוף חיצוני ובין נוף פנימי. בעוד שהנוף החיצוני הוא תיעוד של מקום כל שהוא בזמן כלשהו שנבחר על ידי האמן, הנוף הפנימי הוא ההתבוננות של הצייר פנימה אל תוך עולמו הפנימי הנמרץ, הסוער, הרגיש.
אנו פוגשים סדרת נופי צבע, נופים שמזכירים נוף מוכר ומאפשרים לצופה להרגיש קצת בבית ויחד עם זה לוקחים אותו למסע אחר, למחוזות אחרים אי שם, חסרי שם.
ייתכן שגוף עבודות זה מתאר לנו את הגישה הראשונית של המבט התמים הטהור החף מכל ידיעה, בטרם ידע האדם לקרוא בשם לאובייקטים אותם הוא רואה. מבט נקי של צורות צבעים, שזה בעצם מה שמציע לנו הנוף והטבע אשר בעצמו אינו יודע שלמקווה הימים קראנו ים, ולצומח עץ, ולמבנים בית וכן הלאה.
נוף זה לא יכול היה להיווצר לולא קדמה לו עבודת הרס ומחיקה. בדומה לאותו גמד שעומד על כתפי הענק כדי לראות רחוק יותר. נוף זה יכול לפרוץ לעצמו דרך, ולהיות הוא עצמו רק כאשר הוא מתבסס על מה שהיה. מוחק אותו, מפרק אותו, בדרכים שונות, בטכניקות שונות של עיבוד, רישום, צבע, שטיפה, מחיקה ורישום וחוזר חלילה. זהו נוף צומח, נוף נולד, נוף נוצר. ועל אף העובדה שהוא הפך להיות נוף ייחודי ופרטי וחד פעמי הוא נושא עמו אולי אפילו מתוך כבוד "לאבות המייסדים" ניחוחות של נוף כלשהו ממקום כל שהוא. ייחודו בכך שהוא מוכר ומנוכר, מוכר וזר, ואולי גם מוזר.
אברבנאל לא מתעניין במקום מסויים, גם לא בחלוקה ההגיונית של שמיים וארץ, הר וים. אברבנאל מתעניין בצורות, בצבעים, בפרגמנטים, בקשרים שבין קו לכתם, בצבעים בחומריות של הצבע, בתנועה ובמבנה, כל אלה יחד, כשהוא יוצר אותם, או יוצר בהם, מספרים לו את נופו הפנימי אשר התעקש להתנחל על מה שהיה ולהיות אחר ולהיות עוד.
הנופים של אברבנאל שואבים מכל מה שיכול היה להיראות או להימצא על פני כדור הארץ והצופה יכול לראות, כרצונו, על פי הבנתו, ועל פי הראייה האישית שלו, נהרות, איים, בתים, אנשים, גשרים, מבנים, ימים, מקומות שוממים או מקומות תוססים, חלל חיצון או גלקסיה אחרת שטרם נודעה ברבים, התפרצויות געש או נהרות שעלו על גדותיהם, ערים בנויות או ערים חרבות. אבל כל אלה הם רק סיפור שהצופה אם ירצה יוכל לספר לעצמו. אברבנאל משתמש בטבע ובנופים הקיימים, אלה שהתגלגלו לפתחו כדי לייצר נוף חדש, נוף של ציור, ולהציג סוג של מבט על, ממעוף הציפור המתועד על ידי מכחול ומספר בצורות ובסימנים חזותיים עוד סיפור על 'הערים והנופים הסמויים מעין'.

ד"ר נורית צדרבוים להמשך קריאה




כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים