פרידמן זילברמן עוסקת בטבע, שואבת ממנו, מתבוננת עליו או שמא אולי זוכרת אותו ואז רוקחת את ריבת הצבעים והדימויים על פני הבד שכידוע, יודע ומוכן לספוג הכל.
זילברמן מציגה גוף עבודות שבהם היא מתכתבת עם צמחיה, שמים, הר, מדבר פרי ופרח הם אלה המזינים את עולם היצירה שלה ואת מרחב הציור, ובעת שהיא לוקחת, היא גם נותנת. בבחינת מַלְוָה מן הטבע מַרְאֶה, זכרון, סוג של הרהור, ויוצרת על מרחבי הבד שלה טבע חדש, אחר. בכך היא יוצרת תמהיל בין הטבע החיצוני ובין טבעה שלה עצמה , שיש בו מיצוי, שתיקה, הרהור מרחף, רמזים ונגיעות. יש באין, ואין ביש. להמשך קריאה
|
